תאילנד · 2024
תאילנד הייתה שני טיולים באחד: הצפון הירוק והערפילי סביב צ'יאנג מאי ופאי, ואז האיים בדרום, וסיום בבנגקוק לפני הטיסה הביתה.
זה התחיל בצפון, סביב צ'יאנג מאי: שווקי לילה שוקקים, בוקר ליד פילים, רפטינג, מפלים בג'ונגל וכפר שבטי, ובנוסף קפיצה צפונה לגבעות התה של צ'יאנג ראי.
הימים התנדנדו בין אדרנלין לרוגע: רפטינג ומפלים ברגע אחד, נול בכפר או מדרון תה שקט ברגע הבא.
ואז צפונה לצ'יאנג ראי, ליום של מקדשים וצבע: מטע תה על מדרון, הפגודה האדומה ופסל הגואן יין הלבן הענק של ואט הואי פלא קאנג, ושוק לילה שזוהר בוורוד. הדרך אפילו זרקה פנימה מעיין חם מהביל ומקדש שהקופים השתלטו עליו.
המקדש הלבן, ואט רונג חון, היה המוזר מכולם: לבן בוהק ומנוצץ בשברי מראה, עם שדה של ידיים מושטות לפני הגשר ולוחיות משאלה מכסף שמצלצלות מעל.
ואז קפיצה לפאי, איטית וירוקה יותר: שדות אורז, עמק ערפילי, רחוב מטיילים גשום, ונסיעה על קטנוע אל מעיין חם מהביל.
בין האתרים הגדולים, דווקא הדברים הקטנים היו חצי מהכיף: שווקי לילה, מגשי מוצ'י, דוכני פרחים, וערבים נינוחים על שפת הנהר עם חברים.
ואז דרומה לאיים, שמתחילים בטיסה קצרה לשדה התעופה הקטן והירוק של קו סמוי.
מעבורת לקו טאו, ואז זמן אי: טיפוס לתצפית מעל מפרץ טורקיז, דקלים עד המים, שחייה בשקיעה, קוקוסים טריים, ומופע אש על החוף אחרי רדת החשכה.
בקו טאו היה גם יום סירה: יציאה בלונגטייל לשנורקל בין סלעי הגרניט ועצירה בחופים שקטים, ואז דרינקים בשקיעה בבר על הגבעה.
בחזרה בקו סמוי, היום היה כולו אופנועי ים: סיור על פני מפרץ ירוק ורגוע, פתיחת גז על המים הפתוחים, וארוחת ערב לסיום.
ואז לפוקט, הגרסה של האי הגדול לכל זה: נסיעות לכל מקום, חופים ארוכים, ואפילו פארק מים.
יום בשייט אל מפרץ פאנג נגה: סירת מהירות בין צוקי הגיר, קייאקים מתחת למצוקים, ועצירת פירות בצד הדרך.
והלילות: שוק סוף השבוע נאקה, הניאון של רחוב באנגלה בפטונג, ושקיעה שקטה על צוק לאיזון.
סירה לקו פי פי: מים טורקיז צלולים מתחת למצוקים, סירות לונגטייל בכל מקום, קייאקים על החול, והמפרץ מוקף בצוקי גיר.
וכל השאר: קוקוסים ברחוב המטיילים, פנסים מעל הסמטאות בלילה, ומופע אש על החוף.
הקטע האחרון היה בנגקוק, עיר רועשת ומשתרעת לנחות בה אחרי שבועות של חופים והרים.
לומפיני הוא פיסת ירוק בלב המגדלים, והוורנים מטיילים בו כמו בבית.
ואז הטיסה הביתה.